קרנות הנאמנות מייצגות מגוון רחב של השקעות. לקרנות אלו יתרונות שונים. להלן תקציר היתרונות הבולטים:

פיזור

פיזור השקעה, הינו המונח המקצועי ל"לא לשים את כל הביצים בסל אחד". קרן נאמנות מפוזרת, שכן היא משקיעה בסוגים שונים של ני"ע. ההגיון, שמאחורי פיזור ההשקעה, הוא בכך שלביצועים שליליים של נייר ערך בודד (או מספר קטן של ני"ע) לא תהייה השפעה מהותית על סה"כ ביצועי הקרן.

ניהול מקצועי

בכדי להיכלל בתיק השקעות של קרן נאמנות, על כל ני"ע לעבור בחינה מדוקדקת. מנהלי הקרן משקיעים באמצעות ניתוח כלכלי ושימוש בידע וניסיון שרכשו. למנהל אפשרות ויכולת לבחון ולעקוב אחר ניירות הערך ולהגיע להחלטות מקצועיות בעלות בסיס והצדקה כלכליים. המנהל המקצועי מסוגל למקסם את עיתוי הרכישות / מכירות ולנצל את יכולתו במסחר. מנהל הקרן מאתר את ניירות הערך האופטימליים עבור הקרן, בהתחשב במדיניות ההשקעה שלה. כלומר, אינך חייב להיות מומחה לשוק ההון וגם אינך נדרש להשקיע זמן בניתוח מניות או אגרות חוב.

נזילות

נזילות הינה היכולת לממש את השקעתך תוך זמן קצר. בקרן נאמנות אתה יכול להוסיף או למשוך כסף בכל עת. קרנות אלו גם מאפשרות לך להשקיע את הכספים שחולקו כדיבידנדים, להשקיע כספים נוספים או לפדות כספים. הטבות אלו בד"כ אינן מתאפשרות למשקיע עצמאי הרוכש ני"ע בעצמו. שלא כמו מרבית תכניות החסכון, שבהן כספך סגור לזמן קצוב, קרנות הנאמנות בנויות כך שתוכל לממש את כספך בכל עת, בהוראה אחת פשוטה.

הכנסה קבועה

רבות מן הקרנות הנאמנות המשקיעות באג"ח מחלקות דיבידנדים אחת לתקופה קבועה. עובדה זו הופכת אותן לאטרקטיביות לקבוצות משקיעים שונות (כגון פנסיונרים המבקשים הכנסה קבועה). ההתחייבות לחלוקה ו / או מועד החלוקה משתנים בין קרן אחת לשניה.

אלטרנטיבה להשקעות סולידיות

כאשר תשואות שוק הכספים הינן נמוכות, או כאשר אינן מצליחות להשיג את עליית האינפלציה, ישנן קרנות נאמנות היכולות להשיג תשואות גבוהות יותר, מבלי להגדיל משמעותית את רמת הסיכון.

אפשרות להשקעת סכומים קטנים

ניהול תיקי השקעות מצריך, בד"כ, מינימום של מאות אלפי ש"ח ואילו השקעת סכומי כסף קטנים באופן עצמאי תביא בד"כ לעלויות גבוהות ורמת סיכון גבוהה בשל פיזור נמוך. השקעה בקרנות, בהן אין מינימום להשקעה, עשויה לפתור מכשולים אלו.

אפיקי השקעה

בעוד שכל קרנות הנאמנות דומות במבנה שלהן, הרי שהן נבדלות זו מזו בסוג הנכסים המוחזקים על ידיהן. קיימים שלושה אפיקי השקעה בסיסיים:

1. מניות – מייצגות בעלות או שליטה בחברה. הן נוטות לעלות בערכן לאורך זמן ויש להן פוטנציאל להשגת תשואות גבוהות מאלו של אפיקי השקעה אחרים, בטווח הארוך. מנגד, שערי המניות נוטים להיות תנודתיים יותר ממחירי ני"ע אחרים ובתקופות מסוימות הן יוצרות הפסדים למחזיקים בהן.

2. אגרות חוב – מייצגות התחייבות של חברה או של ממשלה. כאשר משקיע רוכש אגרת חוב, הוא מלווה למנפיק האיגרת סכום כסף (הקרן) לתקופה שנקבעה (תקופה לפדיון), אשר יכולה להמשך בין מספר חודשים לשנים רבות. בתמורה, משלם המנפיק ריבית בשעור שנקבע מראש. כאשר מגיע מועד הפדיון של האג"ח, המנפיק משלם לבעל האיגרת את הקרן. לכל אג"ח ישנו מחיר, אשר נקבע על פי הביקוש וההיצע בשוק. מחירי השוק משתנים מידי יום, בשל גורמים שונים ובכלל זה תנודות בשעורי ריבית, איכות האשראי והזמן הנותר לפדיון. בד"כ ההכנסות מאג"ח מגיעות בצורה של תשלום ריבית, ופירעון הקרן במידה ומוחזקות עד מועד הפדיון. מכיוון שמחיר האג"ח מושפע בעיקר משינויים שעורי הריבית, וכן מתנאי השוק ומארועים כלכליים ופוליטיים שונים, ניתן לממש רווח (או הפסד) הון במידה ומוכרים את האג"ח לפני מועד הפדיון.

3. כספים – השקעה בנכסים שקליים לטווח קצר. נכסים אלה נתונים לתנודתיות קטנה, אך יחד עם זאת בד"כ, נושאים את התשואה הנמוכה ביותר, בטווח הארוך.