איגרת חוב: שטר המקנה למחזיק בו זכות לקבלת ריביות ותשלום הקרן במועדים הנקובים מראש. באיגרת החוב מצויינים:

שיעור הריבית השנתי + מועדי תשלום הריבית.

פרטי ההצמדה (אם קיימת).

מועד/מועדי פרעון הקרן.

איגרות החוב מהוות אפיק השקעה מרכזי וחשוב למשקיעים רבים ושונים כגון: קופות גמל, קרנות פנסיה והשתלמות, בנקים, חברות ביטוח, קרנות נאמנות, מוסדות, מפעלים ומשקיעים מקרב הציבור הרחב. איגרות החוב נסחרות בבורסה לני"ע והמשמעות היא שמחזיק האיגרת אינו חייב לחכות ליום פירעונה אלא רשאי ויכול למוכרה בכל עת לאדם אחר.

בארץ נסחרות איגרות חוב רגילות ("סטרייט") שניתנות להבחנה עפ"י הגופים המנפיקים אותם:

אג"ח ממשלתיות – אג"ח מדינה, המונפקות באמצעות מכרזים הנערכים ע"י בנק ישראל.

אג"ח קונצרניות – אג"ח של חברות, המונפקות באמצעות הצעה לציבור (תשקיף).

כמו כן נסחרות איגרות חוב הניתנות להמרה במניות. איגרות אלו מונפקות ע"י חברות בלבד.

הנפקת אג"ח ממשלתי מהווה מכשיר לגיוס הון ע"י הממשלה מהציבור ("חוב פנימי"). כיוון שהממשלה אחראית לתשלומי הקרן והריבית נחשב האג"ח הממשלתי לנכס פיננסי חסר סיכון מתוך הנחה שהממשלה תמיד תעמוד בהתחייבויותיה.

בהנפקת אג"ח קונצרני – חברות עיסקיות לוות כסף מהציבור. חברה עיסקית חשופה לסיכונים עסקיים ולכן יתכן, שחלק מהחברות לא יוכלו לעמוד בהתחייבויותיהן. מאחר וקיים סיכון בהשקעה זו, דורש הציבור פרמיה על השקעתו וזו באה לידי ביטוי בתשואה (ריבית) גבוהה יותר.

ההבדלים העיקרים בין איגרות החוב הקונצרניות לאיגרות החוב הממשלתיות: