אג"ח להמרה אלו הן איגרות חוב, המונפקות ע"י חברות, ושבנוסף לתכונות הרגילות שלהן כאיגרות חוב (תשלום ריבית ופדיון הקרן), הן ניתנות להמרה למניות החברה המנפיקה. סוג המניה ויחס ההמרה נקבעים בעת ההנפקה.

(בסוג זה של ני"ע נכללים גם שטרי הון הניתנים להמרה).

בעלי אג"ח להמרה אינם זכאים לדיבידנד המשולם לבעלי המניות אולם בעת חלוקת מניות הטבה מפוצים בעלי האג"ח ע"י שינוי יחס ההמרה (בעת הנפקת זכויות זכאים בעלי האג"ח להמרה לזכויות כאילו המירו את האג"ח ברשותם למניות).

מבחינת בעלי המניות בחברה, מהוות האג"ח להמרה כלי לגיוס הון במועד מאוחר לתשקיף ללא צורך בתהליך ההנפקה. מבחינת מחזיקי האג"ח, ההשקעה באג"ח מקנה למחזיק בה ריבית באופן שוטף וקבוע ובנוסף ניתנת לו האפשרות להנות מצמיחת החברה ע"י המרת האג"ח למניה.

שוויה של אג"ח להמרה הינו סיכום של מרכיב האג"ח סטרייט ושל האופציה מסוג CALL הגלומה באג"ח (הנובעת מזכות ההמרה למניה).

שווי מרכיב האג"ח סטרייט נקבע עפ"י שעור התשואה, הנדרש על האג"ח, אלמלא היתה בו זכות ההמרה ונגזר מהסיכון הגלום באג"ח. שיעור התשואה הנדרש הינו גם פונקציה של הבטחונות העומדים לטובת בעלי האג"ח (בפועל, למרבית האג"ח להמרה אין שעבוד מהותי על נכסי החברה). קביעת שיעור התשואה תהיה אם כן ע"פ הסיכון הכולל של החברה, בהשוואה לתשואות הנדרשות עבור אג"ח של חברות בעלות סיכון דומה, וכן ביחס לתשואה חסרת סיכון המתבטאת בתשואות האג"ח הממשלתיות.

שווי האופציה נגזר מתוספת המימוש, שהינה פונקציה של שווי האג"ח סטרייט ושל יחס ההמרה, ומהתקופה בה קיימת אופצית ההמרה בתוספת נתוני מנית ההמרה.

ניתן לסווג את האג"ח להמרה הנסחרות בבורסה ל- 2 סוגים עיקריים:

אג"ח במסלול אג"חי: אג"ח להמרה בעלות תשואות לפדיון חיוביות. מתנהגות כאג"ח רגילות כאשר בדרך כלל פרמית ההמרה שלהן (מחיר קנית המניה דרך האג"ח) הינה גבוהה, כלומר המרתן אינה כדאית.

אג"ח במסלול מניתי: אג"ח להמרה בהן פרמית ההמרה הינה נמוכה. בדר"כ כאשר פרמית ההמרה נמוכה תשואת האג"ח היא שלילית כך שלא כדאי לרוכשה כאיגרת חוב אלא כתחליף למניה. כאשר שער המניה יעלה, יעלה במקביל גם שער האג"ח להמרה. עם זאת בעת ירידת שערים חדה ישנו חסם אפקטיבי לירידת שער האג"ח (הנקודה בה תשואתו תהפוך לחיובית ואטרקטיבית).